שאלת כיבוד הדדי בין ערכאות (בי"ד רבני- ענייני משפחה) בצווי הגנה של ילדים נגד הוריהם

א.        השאלות:

1.         האם יש להחיל עקרון כיבוד הדדי בין ערכאות גם על הליכים מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה?

1.1.  האם לבית הדין הרבני סמכות שיפוט עניינית לדון בבקשת צו הגנה של ילדים כנגד הוריהם?

1.2.  האם יש הבדל לעניין זה בין בקשתם של קטינים לבין בקשתם של בגירים?

1.3.  ככל שאין סמכות שיפוט עניינית, כיצד על בית המשפט לנהוג בבקשה, שעה שהכרעה בה עלולה לסכל הכרעה שיפוטית מקבילה של בית הדין הרבני?

ב.         הרקע העובדתי:

2.         המשיבה הינה אמם של המבקשים 1-6 (להלן תכונה : " האם"). המבקשות 1-2 הינן בגירות ומעל לגיל 18 שנים. המבקשת 3 הינה בגיל 17 שנים ומונה לה אפוטרופוס לדין. המבקשות 1-3 יכונו להלן : " הבנות"). כל הילדים הקטינים יכונו " הקטינים").

3.         אביהן של המבקשות (להלן : " האב") הוא בעלה של המשיבה והוא לא צד להליך, ברם בית המשפט זימן אותו לדיון מתוקף היותו אפוטרופוס לקטינים.

4.         בין האב והאם מתנהלים בשנה האחרונה הליכים שונים בבית הדין הרבני האזורי בחיפה, החל מתביעת שלום בית, דרך תביעות מזונות ומשמורת הדדיות וכלה בבקשות לצווי הגנה שהגישה האם כנגד האב. יש לציין, כי עד לא מכבר חיו הצדדים כולם תחת קורת גג אחת.

5.         מדובר באחד מסכסוכי המשמורת הבעייתיים ביותר שבית משפט זה (ובית הדין הרבני) נתקל בהם, בגדרו כל הילדים המשותפים של הצדדים מצויים בקואליציה ובחזית אחת עם אביהם ומתקיים ניכור הורי כלפי האם, כאשר הטעמים לכך רבים, מגוונים ואולי אף לא חד משמעיים.

6.         כב' בית הדין הרבני האזורי בחיפה יושב איפוא על המדוכה בתיק זה ומבקש ליישב הסכסוך מזה חודשים ארוכים, כאשר הוא עושה כל מאמץ אפשרי לשמוע את הצדדים כולם, את הילדים, עורך אבחונים, מקבל דיווחים ממטפלים ועו"ס ואף נותן החלטות שונות. לא אסקור את כל ההחלטות שניתנו על ידי כב' בית הדין הרבני ודי אם אפרט את אלה:

6.1.  ביום 3/6/12 הפנה בית הדין הרבני את הצדדים ליועצת נישואין שהיא גם עו"ס לסדרי דין בעברה.

6.2.  ביום 14/6/12 זימן בית הדין הרבני את הילדים הבוגרים יותר (המבקשים 1-4) להופיע בפניו.

6.3.  ביום 27/6/12 הורה בית הדין הרבני לאב להפסיק להסית את הילדים כנגד האם ולאפשר לה לעשות שימוש סביר במתקני הדירה, חייב את האם להשתתף במלאכות משק הבית כדי להקל העומס המוטל על הילדים, ואף חייב אותה להעביר לידי האב 6,000 ש"ח מדי חודש כעזרה בנטל הכלכלי.

        בית הדין הוסיף והתריע, כי אי שיתוף פעולה בין ההורים בשיקום המשפחה וההפרדה בין הסכסוך הזוגי לבין ההורות, תיחשב לביזיון בית הדין.

6.4.  ביום 26/7/12 התרשם בית הדין הרבני, כי לא ניתן לקיים מסגרת חיים סבירה תחת קורת גג אחת והורה על הפרדה בין ההורים לטובתם הנפשית של הילדים, באופן שהאב יעבור להתגורר בדירת אמו והאם תישאר להתגורר עם הילדים בדירת הצדדים וזאת למשך 6 חודשים. עוד קבע בית הדין, כי בתקופה זו המשמורת הזמנית תהיה משותפת, כך ששלושה ימים הילדים יהיו עם האב ושלושה ימים עם האם. עם זאת, הלכה למעשה וכעולה מהחלטות אחרות ומאוחרות יותר של בית הדין הרבני, האב לא יצא מבית המגורים חרף ההחלטה השיפוטית.

6.5.  ביום 9/8/12 זימן בית הדין הרבני את הבנות - המבקשות 1-2.

6.6.  ביום 21/11/12 שוב נדרש בית הדין לבקשות שונות של הצדדים וזימן פעם נוספת את ילדי הצדדים וקבע דיון ליום 29/11/12.

6.7.  ביום 4/12/12 נעתר בית הדין הרבני לבקשת צו הגנה של האם והורה על הרחקתו של האב מהדירה תוך שקבע דיון דחוף ליום 9/12/12.